חודש לתוך המצב הקרוי משבר קורונה גם האופטימיים וגם הציניים שבינינו חשים שמשהו גדול אכן קרה ...
אנו נאלצים להבין שקשה לנו 'לא מפני שמשהו לא בסדר איתנו' אלא מפני שאנו עוברים חוויה שמשנה את כל תחומי החיים המוכרים...וכל רגש שעולה למולה הוא לגיטימי
כהורים , תפקיד מאתגר גם בימים כתיקונם, המלאכה נעשתה עוד יותר מורכבת
בימים אלו בהם גם לנו קשה לזכור איזה יום היום, אנו נעים בין הצורך בגמישות למול הילדים שכל חייהם השתנו לבין צורך בסדר יום לטובתם ולטובתנו,
אנו נעים בין ההרגל שלנו לתפעל אותם לבין ההנאה מלהיות... סתם לשהות לצידם ואיתם
אנו נעים בין הצורך שלנו בפרטיות לרגע אחד לבין הביחד 24/7 החדש, וגם בחלק מהיום אנו נעים בין ההנאה מהילדים ובין הקונפליקטים הישנים-חדשים בין בני כל המשפחה
אז מה ניתן לעשות בתוך כל זה?
להתבונן...
להתבונן על מה כן הצליח היום
להתבונן על עצמנו- ההורים עם קצת יותר חמלה עצמית למול כל האתגרים שהזמן הזה מביא
להתבונן מה רוצים לעשות מחר קצת אחרת מהיום, כי אף פעם לא מאוחר מדי כמו שאנו במעגל הביטחון מאמינות, והילדים תמיד שם על המעגל מחכים שנהיה שם עבורם... "הידיים"
